ניתן לסווג אימפלרים לסוגים פתוחים, חצי פתוחים וסגורים. אימפלרים פתוחים חסרים תכריכים משני צידי הלהבים; הם בעלי מבנה פשוט ומתאימים לטיפול במדיה המכילה זיהומים או חלקיקים. לאימפלרים חצי פתוחים יש מעטה בצד אחד, המציע יתרונות במונחים של עמידות בפני שחיקה ויכולת הובלה. אימפלרים סגורים כוללים תכריכים משני צידי הלהבים, ממזערים הפרעות בזרימה ובדרך כלל מספקים יעילות תפעולית גבוהה יותר.
ניתן גם לסווג אימפלרים לפי תצורת להב: עקום קדימה, עקום אחורה ורדיאלי. אימפלרים מעוקלים קדימה מאופיינים בקצבי זרימה גבוהים והם משמשים לעתים קרובות בציוד הדורש נפחי אוויר גדולים. אימפלרים מעוקלים לאחור מציעים יעילות גבוהה ופעולה יציבה, מה שהופך אותם לשימוש נרחב במאווררים וציוד דומה. אימפלרים רדיאליים מכוונים את זרימת האוויר בעיקר לאורך הכיוון הרדיאלי והם ידועים במבנה הקומפקטי שלהם ובמאפייני הלחץ המובהקים שלהם.
אימפלרים מסווגים גם לפי יישום, כגון אלה עבור מאווררים, משאבות מים, משאבות ואקום וציוד מיוחד אחר. הדרישות לגבי חומר, מידות, מהירות סיבוב ומבנה משתנות בהתאם לציוד. לדוגמה, אימפלרים של משאבת מים מיועדים בעיקר להובלת נוזלים, בעוד שאימפלרים במאווררים ובציוד ואקום מטפלים בזרימת גז; לכן, בחירות העיצוב חייבות להתחשב במדיום העבודה הספציפי ובתנאי ההפעלה.
סיווג האימפלר אינו סותר זה את זה; ניתן לסווג אימפלר בודד בו-זמנית בהתבסס על מבנה, תצורת להב והשימוש המיועד. בחירת אימפלר דורשת הערכה מקיפה של גורמים כמו קצב זרימה, לחץ, מהירות סיבוב, מאפיינים בינוניים וסביבת הפעולה של הציוד. רק על ידי בחירת מבנה אימפלר התואם את תנאי הפעולה של הציוד ניתן להבטיח ביצועים יציבים תוך מזעור אובדן אנרגיה ועלויות תחזוקה עתידיות.
